איך נערכו חתונות לפני החתונה?
איזו תרבות ואנשים לא לוקחים, והחתונה ו הכנות לחתונה בכל מקום הולך אחרת. זה בולט במיוחד בימי אבותינו. היום נדבר על הכלה. ראשית, הם היו שונים בכל התרבויות בחשיבות האירוע, שקבע במידה מסוימת את הרכב ה"משלחת "ואת ייחודיות הנוהל עצמו - סמוטרין..
בעבר, במשפחות אמידות יותר, התקיים החתן בשני שלבים: היכרותם של הצעיר והשדכן עם אבי הכלה. ככלל, הכלה החלה בתפילה שלאחריה, על פי המסורת, כל משתתפי הכלה הסתכלו סביב השולחן שלוש פעמים. ואז התיישבו האורחים ליד השולחן, ותה התחיל, שהסתיים בהעברת האב והשדכן לחדר אחר, שם נערך החוזה. הוא קבע את הרכב הנדוניה של הכלה, ואת סכום הכופר של הכלה. היו זמנים שהחתונה התעכבה או שלא התקיימה כלל בגלל אי עמידה בתנאי החוזה.
הנדוניה, כחלק בלתי נפרד מכל החתונות של אותה תקופה, מילאה תפקיד חשוב בכל השכבות החברתיות באוכלוסייה. בזמן ההסדר, "קונספירציה" או "מיקוח", תוארה הנדוניה בקפידה, כולל מטלטלין ונדל"ן וכן הכנסות ממנה. כל המלאי הזה עשה חוזה נישואין.
בשכבות העובדות של האוכלוסייה, הנדוניה נקבעה בעל פה. דרישות קשות נקבעו לא רק ביחס לכופר. להורי הכלה הייתה הזכות לדרוש פיצוי מהחתן. נכון לעכשיו, דרישה זו באה לידי ביטוי ככופר של הכלה. באותם ימים הכסף שהתקבל מהכופר עבר לרכישת פריטים אישיים לכלה.
הכלה הייתה המלכה, כמובן, הכלה, אם כי היא, כאשמת התהליך הבלתי יומרני הזה, הייתה אמורה לשתוק ולהחליף שלושה אאוטפיטים לכל תקופת הכלה.
על החתן יכול היה לארגן לכלה בחינה בנושא היכולת לניהול משק בית. הכלה, בתורו, נאלצה לספק בשקט הוכחה ליכולותיה, לנקום ולגבות את הרצפה, לבשל, לשטוף, לתפור, לרקום וכו '..
החתנים כללו גם את תהליך הדיון על הכלה, שהתרחשה בין החתן להורים. אם הכלה נאלצה להציג לחתן לעתיד כוס "משקה דבש", אם הכלה תאהב אותו - החתן שתה הכל לתחתית.
החתן נחשב למוצלח כאשר האורחים (למעט החתן והכלה) וההורים עברו למשקה שהביא אבי החתן.